בחירה בטוב

"הבחירה שלך היא בין רע לרע אחר" הייתי אומרת לאבי הזקן שהיה מבכה את זקנתו וחולשתו.

בין לקחת משככי כאבים לבין עצירות שהם גורמים לה. בין להסכים לאי נוחות בלקום בבוקר מוקדם להליכה או לוותר על אכילת לחם כפי שאהב, לבין לסבול מכאבי הבטן והחרדות שלו. וזה היה מכמיר לב וגורם לסבל בפני עצמו לראותו לא מסוגל להביא את עצמו לבחור. או לפעול כדי לעזור לעצמו. להיווכח שאני לא יכולה לעזור לו.

בדר"כ , כשעלינו לבחור זה לא פשוט. אם זה פשוט- אין בחירה. הרי ברור שבין רע לטוב- נבחר את הטוב, את הטעים, את המהנה. זו לא בחירה אקטיבית, זה קורה מאליו. כשצריך לבחור , זה בכלל לא פשוט. כשהבחירה היא בין טוב לטוב אחר- מופיע הפחד להחמיץ (ע"ע FOMO- fear of missing out, הרעה החולה של העידן), שגם הוא מסב לנו סבל. אבל הרבה פעמים הבחירה היא בין שתי אופציות לא ממש אטרקטיביות. בין אפשרות גרועה לאפשרות מזעזעת. ואז נדרשת מאיתנו המיומנות והיכולת להפעיל שיקול דעת. לזה נדרשת הכרה בהירה. סטווה. פה יכול להתגלות החופש. חופש הוא היכולת לזהות את האופציות השונות , גם את אלו הסמויות מן העין. חופש הוא היכולת לשקלל מה הרווח שהבחירה באחת האופציות שלי תקנה לי ומה המחיר שיהיה עלי לשלם בגינה. זה לבחור נתיב מתוך הבנה שכל אחת מהאופציות לא תהיה נוחה. חופש הוא היכולת לפעול לפי הבחירה שלי.

לבחור בטוב משמעו להעמיד "מיטיב" אל מול "מהנה". כשברור לנו שהמיטיב הוא לא תמיד מהנה והמהנה לא תמיד מיטיב. וכל מכור ידע להעיד על הדילמה הזאת.

הציפיה שיזה יהיה קל ויתרחש מיד- מסבה סבל גם היא. אם כל חיי עישנתי, ואני מודעת לכך שזה הרגל מהנה אך מזיק, ברור שאפגוש תשוקה עזה ומייסרת כשאחליט לעשן, מיד עם הסתיימות הסיגריה האחרונה. כמה כוח רצון ומאמץ ונחישות נדרשים. טאפאס!

ההבנה שזה תהליך שייושם בהדרגה, בסבלנות , ברציפות ולמשך זמן ארוך, היא חיונית. החמלה העצמית אל מול המעידות, העידוד והחיזוק שבחיים זה לא "הכל או לא כלום" היא הכרחית.

כולנו שואפים ושואפות לחופש. לפני שאנחנו יוצאות לדרך עלינו לראות בבהירות מה כובל אותנו. להתאזר בכל הכוונות הטובות שלנו ולהיות מוכנים לכל מה שיגיע. זה חלק מהדרך.

זו דרך היוגה. צעד אחר צעד לקראת המטרה. ויניאסה.