חרדה היא לא תמיד אזעקת אמת: ויסות, קשב ויוגה תרפיה

פחד וחרדה הם לא אותו דבר

פחד הוא תגובה למשהו שקורה עכשיו: רכב שמתקרב מהר, קול חזק, צעד שכמעט החליק. הגוף מגיב מהר יותר מהמחשבה, וזה בדיוק מה שהוא אמור לעשות. חרדה פונה קדימה. היא עוסקת במה שעלול לקרות, ולכן היא גם נשענת על הדרך שבה אנחנו מעריכות את עצמנו ואת היכולת שלנו להתמודד.

מערכת זיהוי האיומים שלנו בנויה לטעות לכיוון הזהיר. מבחינה הישרדותית, עדיף להיבהל מצל מאשר לפספס סכנה אמיתית. המחיר הוא שהמערכת נוטה להגדיל סכנות ולהקטין משאבים. כשחרדה נמשכת לאורך זמן, המעגל הזה מתחזק: תחושה בגוף מעוררת מחשבה מדאיגה, והמחשבה מגבירה את התחושה.

רעיון אחד שכדאי לקחת: הרמזור הצהוב

אנטוניו סאוסיס, פסיכולוג סומטי ויוגה תרפיסט מוסמך, הציע בבלוג של האיגוד הבינלאומי ליוגה תרפיסטים (IAYT) לחשוב על חרדה כעל רמזור צהוב. זה איתות לעצור ולבדוק, לא לבלום בבהלה ולא להמשיך כאילו לא קרה כלום. סביב הדימוי הזה הוא בנה מודל עבודה מסודר, ומי שרוצה להכיר אותו מוזמנת לקרוא את הרשומה המקורית (קישור בסוף המאמר).

מה אנחנו עושות כשחרדה מגיעה לקליניקה

מווסתות לפני שמדברות. מערכת עצבים מוצפת מתקשה לשמוע הסברים. לכן ברוב המקרים מתחילים מהגוף: הארכה עדינה של הנשיפה, תחושת כפות הרגליים על הרצפה, או כף יד על החזה או על הבטן. רק כשהעוצמה יורדת, יש מקום לשיחה.

משאירות עיניים פקוחות. לא לכל אחת נעים לעצום עיניים כשהיא חרדה. הזמנה פשוטה להסתכל סביב, לזהות כמה פרטים בחדר ולשים לב שאין כרגע סכנה, יכולה להרגיע יותר מתרגול עם עיניים עצומות.

שואלות איפה זה בגוף. ההתבוננות בתחושות, במחשבות ובמילים שבהן המתרגלת מתארת את עצמה עוזרת לה לזהות את החרדה מוקדם יותר בפעם הבאה. מה שמזוהה מוקדם, קל יותר לווסת.

מחזקות את הידיעה שאפשר לתפקד גם עם חרדה. המטרה אינה שהחרדה תיעלם לגמרי. כל פעם שמתרגלת עושה משהו שחשוב לה למרות אי הנוחות, היא לומדת שאי נוחות ויכולת יכולות להתקיים יחד.

ומה כשהסכנה אמיתית?

בישראל, הרבה פעמים האזעקה אינה דמיונית. יש תקופות שבהן מתרגלות חיות תחת איום ממשי, ואז לא נכון להציג את החרדה שלהן כטעות של המוח. במצבים כאלה העבודה משתנה: פחות בדיקת מציאות, ויותר ויסות, תחושת שליטה במה שכן בידינו, וקשר לאנשים ולשגרה. ההבחנה בין חרדה שמגיבה לאיום אמיתי לבין חרדה שממשיכה גם כשהאיום חלף היא חלק חשוב מההערכה.

מתי להפנות

כשיש התקפי פאניקה חוזרים, כשהחרדה פוגעת בתפקוד היומיומי, או כשעולות מחשבות שמדאיגות אותך כמטפלת, זה הזמן להפנות לאיש או לאשת מקצוע בתחום בריאות הנפש. יוגה תרפיה יכולה ללוות את הטיפול הזה, אבל לא להחליף אותו.

הזמנה בקליניקה לשים לב:

• מה הסימן הגופני הראשון שמגלה לך שהחרדה מתחילה?

• מה עוזר לך יותר: לנשום, לזוז, או להסתכל סביב?

הדימוי של הרמזור הצהוב לקוח מהפוסט של Antonio Sausys, "Why anxiety doesn't always mean danger: Befriending the yellow light", בבלוג YogaTherapy.Health של IAYT, יולי 2026 (למקור ). שאר התוכן נכתב על ידי צוות יוגה תרפיה ישראל.

התוכן נועד להעשרה מקצועית ואינו מחליף ייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.