top of page

שוואסנה כמפגש עם ארעיות

11 בנוב׳
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 14 בנוב׳

שוואסנה מסיימת כמעט כל שיעור יוגה, ורובנו מנחות אותה כמנוחה. השם בסנסקריט מספר סיפור אחר: "שאווה" פירושו גופה. גם בשיעורים שבהם התנוחות נקראות בשמן המתורגם, את השם הזה כמעט אף פעם לא מתרגמים. מאמר עמדה שפורסם השנה מציע לחזור למשמעות הזו ולעבוד איתה, וחשוב לנו לשתף מה אנחנו לוקחות ממנו ומה דורש זהירות.

ההצעה: שוואסנה כתרגול של התבוננות בארעיות

במרץ 2026 פרסמו שלוש חוקרות ואנשות מקצוע מתחום היוגה מארצות הברית ומקנדה, לורי רובנשטיין פאציו, אן פיטמן ושלי פרוסקו, מאמר עמדה בכתב העת Frontiers in Public Health. הן מציעות להשתמש בשוואסנה כתרגול גופני של התבוננות בארעיות, שיכול לעזור לפגוש את חרדת המוות. בשפת היוגה, הן מקשרות זאת לאבהינבשה, ההיאחזות בחיים, שהיא אחת מחמש הקלשות ביוגה סוטרה. את המסגרת התיאורטית הן לוקחות מהסוציולוג הרפואי אהרון אנטונובסקי, שעבד באוניברסיטת בן-גוריון ושאל לא רק מה גורם למחלה, אלא גם מה יוצר בריאות.

איך זה נראה בפועל

הכותבות מתארות תרגול שמתחיל כמו שוואסנה רגילה: שכיבה על הגב, שחרור מתח בשרירים, ויסות הנשימה ובניית תחושת ביטחון וקרקוע. משם המנחה מזמינה לדמיין את המנוחה כרגעים האחרונים של החיים, כחקירה סמלית של ארעיות ולא כחזרה על המוות עצמו. הקשב עובר בין הנשימה, הצלילים, המגע והטעם, כאילו כל אחד מהם הוא החוויה האחרונה של אותו חוש, ובהמשך מגיעות שאלות על שחרור ההיאחזות בתפקידים ובזהויות. התרגול מסתיים בחזרה לערנות, ועומק ההתבוננות נקבע לפי הנוחות והמוכנות של המתרגלת. הכותבות מדגישות שזה תיאור להמחשה, ולא הנחיה קבועה.

המאמר הוא הצעה רעיונית, בלי נתונים מחקריים. הכותבות כותבות במפורש שהתרגול אינו טיפול בחרדת מוות ואינו תחליף לטיפול פסיכולוגי, רוחני או רפואי, ושיש לבדוק אותו במחקר. הן גם מציינות שבמקורות הקלאסיים של ההטהה יוגה שוואסנה מוצגת בעיקר כמנוחה אחרי מאמץ, כך שהקריאה שלהן היא מסגרת עכשווית. הן מבקשות לכבד את האמונות של המתרגלות ולא לכפות עליהן פילוסופיה, אבל לא עוסקות בטראומה, באבל או בהסכמה מראש, ולא מפרטות מתי לא להציע את התרגול.

איך אנחנו רואות את זה

יש בהצעה הזו משהו נכון. התבוננות בארעיות, ביכולת להרפות ובמה שחשוב לנו נמצאת בלב הפילוסופיה של היוגה, ושוואסנה היא מקום טבעי לפגוש אותה. אבל בישראל, מוות ושכול קרובים מאוד לחיים של רבות מאיתנו ומהמטופלות שלנו, ובדיוק החלקים שהמאמר לא מפרט הם אלה שקובעים אם הנחיה כזו תתמוך או תציף. לכן, לפני שמזמינות לשם, אלה הדברים שאנחנו בודקות:

  • קודם ביטחון במנוחה. לשכב בלי לזוז ובלי לעשות נשמע פשוט, אבל עבור הרבה אנשים זה אחד הדברים הקשים בתרגול: הגוף ממשיך לאחוז, המחשבות ממשיכות לרוץ, או שמגיעה שינה במקום נוכחות. היכולת לנוח ער ומודע נבנית בהדרגה, וכל עוד שכיבה ושקט מעוררים אי שקט, העבודה מתחילה שם. גם הכותבות פותחות את התרגול בבניית ביטחון וקרקוע.

  • לא באבל טרי ולא אחרי טראומה. במצבים האלה התבוננות בסופיות שייכת לליווי מקצועי מתאים, ולא לשיעור.

  • לא בהפתעה. בשיעור קבוצתי לא מכניסים הנחיה כזו בלי הסבר מראש ובלי הסכמה, ותמיד מציעות להישאר בשוואסנה רגילה, לפקוח עיניים או לעצור.

  • בכבוד לאמונות. כל אחת מגיעה עם תפיסה משלה של חיים ומוות, וההנחיה לא אמורה להחליף אותה.

מתי כן היינו מציעות את ההתבוננות הזו

הכותבות מציעות לתרגל את ההתבוננות הזו באופן קבוע לאורך החיים, ולא רק כשמשבר כבר כאן. מתוך זה, ומהניסיון הקליני שלנו, אלה המצבים שבהם היינו כן מציעות אותה:

  • קודם בתרגול שלך. מורה או מטפלת שפגשה את ההתבוננות הזו בעצמה, לאורך זמן, יודעת מה היא מעוררת ואיך להחזיק את זה אצל אחרות.

  • עם מתרגלות ותיקות שהמנוחה בטוחה עבורן. כשהשוואסנה כבר מוכרת ונינוחה ויש ביניכן קשר מתמשך, אפשר להציע את ההתבוננות בהדרגה, כחלק מתרגול קבוע ולא כאירוע חד פעמי.

  • כשהשאלות עולות מהמתרגלת עצמה. בצמתים של מעבר, כמו הזדקנות, פרידה מתפקיד או סיום של תקופה, יש מתרגלות שמביאות בעצמן שאלות על ארעיות ועל מה שחשוב להן. שם ההתבוננות נענית למה שכבר נמצא בחדר, ועדיף לעשות אותה במפגש אישי.

  • בסדנה או בשיעור שמוקדשים לנושא. כשמודיעים מראש שהמפגש עוסק בפילוסופיה של היוגה, בקלשות ובאבהינבשה, המשתתפות בוחרות להגיע, וההזמנה לשוואסנה כזו היא חלק ממה שהן באו לפגוש.

  • בליווי של מחלה או של סוף החיים. רק כשהבקשה מגיעה מהמטופלת, ובתיאום עם הצוות המטפל. הכותבות מזכירות בהקשר הזה עבודה של סקירת חיים ושיחות על מה שחשוב לאדם, לצד הטיפול הרפואי והנפשי ולא במקומו.

לתרגול שלך, לפני שמביאות את זה לשיעור

  • מה קורה אצלך בשניות הראשונות של שוואסנה: הגוף מרפה, או מחכה שזה ייגמר?

  • ממה קל לך להרפות בסוף תרגול, ובמה את נאחזת?

  • אילו מהמתרגלות שלך היו מרגישות בטוחות בהנחיה כזו, ומה היית צריכה לדעת עליהן לפני שתציעי אותה?

על בניית ביטחון במנוחה בעבודה הטיפולית: יוגה נידרה ככלי טיפולי.

המאמר מתייחס ל: Lori Rubenstein Fazzio, Anne Pitman & Shelly Prosko, "Turning toward mortality: yoga's savasana as a salutogenic practice for engaging with death anxiety", Frontiers in Public Health, 2026, שפורסם בגישה פתוחה ברישיון CC BY (למאמר המלא). שאר התוכן נכתב על ידי צוות יוגה תרפיה ישראל.

התוכן נועד להעשרה מקצועית ואינו מחליף ייעוץ או טיפול רפואי או נפשי.

תגובות


הצטרפו אלינו למפגשי הלמידה הקרובים

bottom of page