הרבה פעמים אנחנו מרגישים בסוף התרגול תחושה שקשה להסביר אותה, היא נעימה ומפוזרת בכל הגוף ושונה תחושות אחרות שיש אחרי פעילות ספורטיבית.
כמה מילים נאמרו על תודעת "הרואה" וניסו להסבירה, אבל כמו שוקולד או אורגזמה, היא בדיוק מאותם הדברים שלא ניתן להבינם על ידי מילים, שחייבים להתנסות בהם.
התודעה הבהירה הזו בשילוב עם הרגלי ההתבוננות הלעיתים אובססיבים שמוחי היה מורגל בהם הם אלה שהביאו אותי לתובנה שיוגה היא תרפיה ושלחו אותי למסע חקירה. אני שמחה מאוד לשתף אתכם בשיחה המרתקת שהייתה לי עם ד"ר עדי מרון כץ כחלק מההכנה לסדנה שתערך איתה ממש בקרוב "יוגה הכרתית" ותלמד אותנו על האפסקט הנוירופיסי שיש למצב התודעה הזה ואולי יותר חשוב מהכל- מה לעשות עם מצב התודעה הזה כדי לאפשר שינוי בדפוסים ובהרגלים שלנו.
1. את יכולה להגיד לנו כמה מילים על התחושה המתוקה הזו בסוף תרגול? בעיני התחושה הזאת היא ביטוי גופני ומנטלי של "מצב מערכת משוכלל" אליו היוגה מנסה להזיז אותנו שוב ושוב כדי שנכיר אותו ונתחיל לראות מתוכו את העולם. בטקסטים היוגים המצב התודעתי הזה מכונה "הרואה בצורתו שלו" ו"סמדהי עם בוננות" במצב זה יש לנו גישה לראייה צלולה פנימה והחוצה ולפעולה משוכללת יותר מול המציאות. לרוב מצב התודעה הזה מלווה בתחושת שקט ולעתים שמחה פשוטה שאינה תלויה בדבר. 2. איך היית מתארת אותה מהאספקט הנוירולוגי?
החיבור של מצב התודעה הזה אל הנוירולוגיה זה אחד הדברים מרתקים ביותר בעיני כבר שנים רבות. יש די הרבה מחקר נוירו פיסיולוגי על תרגול מדיטציה ופחות על מרכיבים אחרים של אימון יוגה, בנוסף המחקר הקיים מתמקד בעיקר בשינויים ארוכי טווח ופחות בשינויים "מצביים"/ קצרי טווח שהם מרתקים בעיני, וחשובים לא פחות. עם השנים אספתי הבנות או הסברים שבעיני מתארים או מתווכים לפחות חלק מהתופעה וזה על קצה המזלג: במצב המיוחד הזה ישנו שילוב של גורמים המשפיעים על מערכת העצבים האוטונומית באופן שמזיז את המערכת ממצב פעולה וחרום למצב רגיעה ו"שקט פיסיולוגי" ובמקביל קורים שינויים באופן פעילות המוח אשר "מפחיתים רעש מנטלי" דרך מערכות יחסים המתקיימות בין רשתות מוחיות שונות. 3. למה התחושה הזו חולפת כל כך מהר? שאלה מצויינת, בגדול אפשר לומר שכל מערכת בטבע, כשהיא זזה מהמצב הבסיסי שלה (נקרא גם שיווי משקל), שואפת לחזור אליו, בעיקר מטעמי חסכון באנרגיה. מצב ה"בסיס" הזה הוא לרוב המצב הכי "חסכוני" למערכת בטווח הקצר, כי האוטומטיים התקבעו עליו. ועל כן גם כאן מדובר ביציאה של מצב התודעה שלנו מהתודעה הרגילה ואז ישנו תהליך חזרה אל מצב הבסיס, האוטומטי שלנו. במקרה שלנו המשמעות היא הוא שגם אם נזוז למצב שונה, המערכת נוטה לזוז חזרה די מהר לעבר אותה מחשבה שאני רגילה לחשוב, אותה רמת אנרגיה שאני רגילה להחזיק, אותו סיפור שאני רגילה לספר על המציאות, אותו רגש שאני נוטה לחוות מול מצב מסויים, וכו'. 4. מה הפוטנציאל של מצב התודעה הזה? האם באמת אפשר לייצר שינוי עמוק בדפוסים שלנו בעת השהייה בה? שנים רבות שאלתי את עצמי את השאלה הזאת....הרבה זמן לא הבנתי איך. הרגשתי שיש חלק שחסר לי בפאזל, משהו שהושמט מ"הוראות ההפעלה" זה הוביל אותי לחיפוש ארוך שכלל לימודי דוקטורט בנוירופיזיולוגיה ולימוד חשיבה הכרתית, וכמובן תוך כדי התמודדויות עם החיים שהם המורה הכי טוב של כולנו. היום אחרי כל זה אני רואה מספר דרכים שלפחות אחת טובה עוברת דרך מזרן היוגה והיא עובדת עבורי ועבור אנשים שעבדתי איתם :) , בוודאי ישנן עוד. 5. כמה מילים על איך? ממה שלמדתי זה דורש להביא את העניין לשדה ההכרה כשהיא פעילה או משוכללת. כלומר- להביא את הנקודות המאתגרות שלנו ולרוב גם הלא נעימות לשדה ההכרה כשאנחנו במצב הזה. ואז יש אפשרות לעבוד עם זה אחרת איינשטיין אמר: אי אפשר לפתור בעיה באותה צורת חשיבה שיצרה אותה. אם נמשיך להסתכל על המערכת שלנו כנוטה לחזור ל"שיווי משקל" אז, שינוי דפוס הוא תהליך שדורש התקבעות על שיווי משקל חדש, וזוהי פעולה אקטיבית שדורשת אנרגיה. כדי לשנות את נקודת הבסיס האוטומטית שלנו צריך לחזור שוב ושוב על משהו עד שהמערכת משנה את האוטומט. כשמדובר בדפוס , צריך לפגוש את מה שמפעיל אותו אצלנו כאשר אנחנו במצב תודעתי בהיר שמאפשר לנו לראות ולפעול ממקום אחר ושונה מהאוטומט. צריך לפגוש את הדפוס הזה ברגעים בהם התודעה שלנו נקייה ובעלת יכולת התבוננות בהירה ואז אפשר ליצור רישום חדש במערכת שלנו. 6. מה כדאי לנו לזכור כשאנחנו בדרך לשינוי הדפוסים והבחירות שלנו? קודם כל וזה עקרון ראשון גם בחשיבה הכרתית: צריך להסכים. למערכת שלנו היו סיבות טובות מאד לבחור בדפוס מסויים כשבחרה בו. כדי לשחרר דפוס צריך לבנות קודם משהו חלופי שנותן בטחון ואז פשוט להסכים לשינוי. חלק מזה היא גם ההסכמה לפגוש גם את מה שלא תמיד נעים לי. כשמתסכלים על זה בהקשר של יוגה שנתפסת כפעילות זמן פנאי, צריך ממש לעשות הסכמה אקטיבית לפגוש את הלא נעים בזמן הכל כך נעים שלנו. שחרור דפוס היא עבודה מרתקת אבל היא ריצה למרחקים ארוכים. המערכת שלנו שהיא גמישה אבל צריכה חזרתיות כדי לבנות נקודת בסיס חדשה שזה בעצם נתיב חדש להרגלים שלנו. זו בעצם עבודה מתמשכת של התבוננות שהיא גם מאזנת את המערכת אבל היא גם משמחת ומתגמלת ומביאה למצב מיטיב יותר בחיי היומיום שלנו. תודה רבה עדי, היה מרתק לשוחח איתך ואני מצפה בקוצר רוח להשתתף בסדנה שלך! לכל מי שמתעניין, עדי תעביר לנו סדנה מיוחדת בנושא מצבו התודעתי של "הרואה"- שינויים נוירו-פיזים בהשפעת התרגול וכיצד ליישמם לכדי שינוי בתפיסת המציאות ("יוגה הכרתית").
