ראיית השלם: עיקרון מפתח בעבודת היוגה תרפיה

בעולם הטיפולי של יוגה תרפיה, "ראיית השלם" מהווה עיקרון מפתח המנחה את גישת הטיפול. זהו לא רק מושג תיאורטי או טכניקה, אלא תפיסת עולם מקיפה המציעה מסגרת עמוקה להבנת האדם, הבריאות והריפוי.

היסודות העמוקים של ראיית השלם

עיקרון ראיית השלם נטוע עמוק במסורת היוגה, ומגיע אלינו דרך הטקסטים הקלאסיים והחוויה המעשית של מתרגלים לאורך הדורות. בליבו עומדת ההבנה שכל אדם, בטבעו העמוק ביותר, הוא שלם ומושלם. אותה שלמות אינה תלויה בנסיבות חיצוניות, בריאות הגוף, או אפילו במצב התודעה.

כשאנו עובדים עם המנטרה "אום פורנאם", אנו מזמינים את עצמנו ואת המטופלים לחוות את אותה שלמות לא כרעיון תיאורטי, אלא כחוויה חיה:

אום פורנאם אדה פורנאם אידאם פורנאט פורנאם אודצ'יאטה פורנאסיה פורנאם אדאיה פורנאם אוואואשישיאטה אום שאנטי שאנטי שאנטי

"זאת השלמות וזה שלם. אם מתוך השלם נובע השלם. כשלוקחים את השלם מהשלם, מה שנשאר הוא עדיין שלם."

בעיניי, זו אינה רק פילוסופיה – זו אמת שאפשר לחוות בגוף ובנשימה. וכמורה ליוגה ויוגה תרפיסטית זו המתנה הגדולה ביותר שאני יכולה לאנשים שאני מלווה: הזמנה לגלות את השלמות שכבר נוכחת בהם, גם כשהם חווים כאב, חרדה או פירוק.

יישום ראיית השלם בחדר הטיפולים

מרחב הטיפול של יוגה תרפיה מציע הזדמנות ייחודית ליישם את עקרון ראיית השלם. כיוגה תרפיסטים, אנו מתבוננים באדם דרך עדשה כפולה: מצד אחד, אנו מזהים את האתגר הספציפי שהביא אותו לטיפול – כאב גב כרוני, חרדה, או קושי בשינה. מצד שני, אנו רואים את האדם השלם, על כל רבדיו. 

תהליך הטיפול מתחיל בהרחבת המודעות. במקום להתמקד מיד בפתרון הבעיה, אנו מזמינים את המטופל לפתח מודעות רחבה יותר לגוף, לנשימה ולתחושות. דרך תרגילי מודעות גופנית מובנים, המטופל לומד לזהות לא רק את אזורי הקושי, אלא גם את האזורים היציבים, הרגועים והחזקים. גם את האזורים הנעימים, ואם אין כאלה, פשוט את אלה שהם ניטרליים. 

המסר העמוק של גישה זו הוא שאין צורך "לתקן" את האדם, אלא לעזור לו לגלות מחדש את השלמות שכבר קיימת בו. הקושי או הסימפטום אינם נתפסים כ"פגם" שיש להיפטר ממנו, אלא כחלק מהמכלול של החוויה האנושית, שניתן ללמוד ממנו ודרכו.

כלים מעשיים

מניסיוני, ישנם כמה כלים שמסייעים במיוחד לפתח את ראיית השלם:

1. סריקת גופים - עבודה עם הפאנצ'מאיה קושה

במסגרת הטיפול ביוגה תרפיה, אנו עובדים עם מודל הפאנצ'מאיה קושה (חמשת המעטפות או הגופים) כדרך להתבונן באדם כישות שלמה ומורכבת. תרגול סריקת הגופים מאפשר למטופל להכיר ולחוות את הרבדים השונים של הווייתו ואת היחסים ביניהם:

• אנאמאיה קושה (המעטפת הפיזית): מתייחסת לגוף הפיזי, לשרירים, לעצמות ולמערכות הפיזיולוגיות. בתרגול, המטופל מפתח מודעות לתחושות הפיזיות, למשקל הגוף, לגבולות הפיזיים ולתנועה.

• פראנאמאיה קושה (המעטפת האנרגטית): מתייחסת לזרימת האנרגיה (פראנה) בגוף, הבאה לידי ביטוי בתהליכים כמו נשימה, עיכול ומחזור הדם. בתרגול, מודגשת המודעות לדפוסי הנשימה, לתחושות של חום, קור, זרימה או חסימה.

• מאנומאיה קושה (המעטפת המנטלית-רגשית): כוללת את המחשבות, הרגשות והתפיסות. בתרגול, המטופל מתבונן בתכנים המנטליים והרגשיים שעולים, מבלי להיאחז בהם או להדחיקם. שם לב לפעילות ההכרה לפני השיעור, לשינוי שנעשה בה עם סיומו.

• ויג'נאנאמאיה קושה (המעטפת האינטואיטיבית-תבונית): קשורה ליכולת ההבחנה, לאינטואיציה ולתובנות העמוקות. בתרגול, מוזמן המטופל להתבונן במחשבותיו ותחושותיו ממקום של עד, ולזהות תבניות ותובנות.

• אנאנדאמאיה קושה (המעטפת של שמחה טהורה): הרובד העמוק ביותר, המתייחס לחוויה של שלמות, שמחה ושלווה טהורה. בתרגול, נוצרים רגעים של שקט פנימי ותחושת התרחבות שמאפשרים מגע עם רובד זה.

הייחודיות בתרגול סריקת הגופים אינה רק בהתבוננות בכל מעטפת בנפרד, אלא בהבנת האינטראקציה ביניהן. למשל, כיצד דפוסי נשימה (פראנאמאיה) משפיעים על מצב רגשי (מאנומאיה), או כיצד מתח פיזי (אנאמאיה) משקף ומשפיע על דפוסי חשיבה (מאנומאיה).

במהלך התרגול, המטופל לומד לזהות את ההשפעות ההדדיות בין המעטפות השונות. לדוגמה, כיצד שינוי בדפוס הנשימה יכול להשפיע לא רק על המערכת האנרגטית, אלא גם על המצב הרגשי ועל היכולת לחוות רגעים של שלווה. כך המטופל מתחיל להכיר את המערכת המורכבת של הווייתו - לא כאוסף של חלקים נפרדים, אלא כמארג עשיר של יחסי גומלין.

מעבר לערך הטיפולי המיידי, הכרת מודל הפאנצ'מאיה קושה מעניקה למטופל מסגרת פילוסופית ומושגית להבנת עצמו. במקום לראות את הקשיים שלו כ"בעיות" נפרדות (כאב פיזי, חרדה, בלבול), הוא לומד לראות אותם כביטויים של מערכת מורכבת, ומפתח גישה הוליסטית יותר לריפוי ולצמיחה אישית. כך, ההיכרות עם חמשת הגופים הופכת לא רק לכלי טיפולי, אלא גם לדרך חיים ולנתיב להבנה עמוקה יותר של טבע החוויה האנושית.

2. עבודה עם פורושה-פרקריטי – המתבונן והנצפה

עיקרון מרכזי בטיפול נוגע להבחנה בין "פורושה" (המודעות הטהורה, המתבוננת) ו"פרקריטי" (הטבע, החומר, המציאות הנצפית). הבחנה זו, שמגיעה מהפילוסופיה של הסאנקהיה והיוגה סוטרה, מהווה כלי רב עוצמה בעבודה הטיפולית.

העבודה המעשית כוללת תרגילי מודעות שמפתחים את היכולת להבחין בין החוויה עצמה לבין המודעות שצופה בחוויה. למשל, בעבודה עם חרדה, המטופל לומד לזהות: "יש בי חלק שחווה חרדה, ויש בי חלק שמתבונן בחרדה." המרחק הקטן הזה בין החוויה למודעות המתבוננת מייצר מרחב נשימה ואפשרות לבחירה.

3. תשומת לב משתנה - איזון בין הפכים בתרגול

בתרגול היוגה תרפיה, אנו עובדים עם יכולת ניוד תשומת הלב בין קטבים שונים של החוויה כדרך להרחיב את המודעות ולטפח תחושת שלמות. תרגול זה מתמקד במעבר מודע בין תחושות מנוגדות, בין מרכז הגוף לקצוותיו, ובין מאמץ למנוחה.

במהלך התרגול הפיזי, המטופל מונחה להפנות תשומת לב מכוונת לתחושות נעימות ואז לתחושות פחות נעימות, לאזורים של מתח ואז לאזורים של רפיון, לתנועות קטנות ועדינות ואז לתנועות רחבות יותר. דרך תרגול זה, המטופל מפתח את היכולת להיות נוכח עם מגוון החוויות בגוף, בלי להיאחז בחוויה אחת או להדחיק חוויה אחרת.

תרגול נוסף מתמקד בתנועה בין מרכז הגוף (אגן, בטן, חזה) לבין הקצוות (ידיים, רגליים, ראש). מודעות למרכז מייצרת תחושת יציבות וקרקוע, בעוד שמודעות לקצוות מביאה תחושת התפשטות ומרחב. היכולת לנוע בין המרכז לקצוות, ולחוש את החיבור ביניהם כמערכת אחת זורמת, מעמיקה את החוויה של שלמות גופנית ואנרגטית.

בעבודה עם מטופלים הנוטים לבידוד או ניתוק של חלקי גוף מסוימים (כמו באזורי כאב כרוני או טראומה), תרגול זה מהווה גשר עדין להחזרת התחושה והחיבור. לעתים קרובות, דווקא החיבור בין האזורים הנעימים והפחות נעימים, בין החזק והחלש, בין הפנים והחוץ - הוא שמוביל לתחושה עמוקה של אינטגרציה ושלמות.

דרך תרגול מתמשך של ניוד תשומת הלב, המטופל לומד לא רק להרחיב את קשת החוויות שהוא יכול להכיל, אלא גם לחוות את עצמו כשלם שמסוגל להכיל ניגודים ולאזן ביניהם. יכולת זו מועברת בהדרגה מהמזרן אל החיים עצמם, ומאפשרת גמישות רגשית ומנטלית גם בהתמודדות עם אתגרי היומיום.

מצבים קליניים שאני מוצאת שמגיבים במיוחד לעבודה עם ראיית השלם

ישנם מספר מצבים קליניים שמגיבים במיוחד ולטובה, לעבודה עם עקרון ראיית השלם:

1. חרדה וטראומה

מטבעה, הטראומה מפרקת. היא שוברת את הנרטיב הקוהרנטי של העצמי ומותירה תחושה של קרע פנימי או אובדן שליטה. עבודה עם ראיית השלם מציעה דרך לאינטגרציה מחדש.

בעבודה עם טראומה, הגישה ההוליסטית מאפשרת לאדם לתת מקום לחוויה הטראומטית מבלי שתגדיר את כל זהותו. הטכניקות כוללות עיגון בגוף (grounding), עבודה עם גבולות פיזיים ואנרגטיים, ומדיטציות מכוונות שעוזרות לאדם לזהות את ה"מרחב המכיל" בתוכו - אותה מודעות טהורה שיכולה להכיל את החוויה הטראומטית מבלי להיבלע בה.

2. כאב כרוני

אחד האתגרים הגדולים עם כאב כרוני הוא הנטייה להזדהות לחלוטין עם הכאב, עד שהאדם חווה את עצמו כ"הכאב שלי". תפיסה זו יוצרת צמצום עצום של החוויה האנושית.

בעבודה עם כאב כרוני, חשוב להדגיש טכניקות שמרחיבות את המודעות מעבר לאזור הכאב. זה כולל מיפוי שיטתי של תחושות בכל הגוף, זיהוי אזורים של נוחות ורגיעה, ועבודה עם תודעת העד (ה"פורושה"). תרגילי תנועה עדינים שמשלבים נשימה עמוקה עם מודעות מלאה לגוף יכולים לסייע בשינוי תפיסת הכאב ממרכז הזהות לחלק אחד מהחוויה הכוללת.

3. דיכאון ואובדן

בדיכאון, האדם חווה לעתים קרובות "ראייה מנהרתית" – תפיסה מצומצמת שבה הכל נראה שחור, חסר תקווה, וחסר משמעות. עבודה עם ראיית השלם עוזרת להרחיב את שדה התודעה.

הטכניקות היעילות כוללות עבודה עם הקשר לאדמה ולשמיים (חיבור ל"מעלה" ול"מטה"), תרגילי תנועה שפותחים את בית החזה ומאפשרים נשימה עמוקה יותר, ותרגילי דימוי מודרך שמסייעים לאדם לחוות את עצמו כחלק ממארג רחב יותר של החיים. דימויים של טבע - כמו עץ עם שורשים, גזע, ענפים ועלים - יכולים לסייע בהמחשת הרעיון שהאובדן והכאב הם חלק מהחיים, אך לא כל החיים.

לקראת ריפוי אמיתי

אחת התובנות העמוקות בעבודה הטיפולית היא שריפוי אמיתי לא תמיד משמעו "להיפטר" מהסימפטום. לעתים קרובות, הריפוי האמיתי הוא שינוי היחס לסימפטום – ראייתו כחלק מהשלם, לא כאויב שיש להילחם בו.

המנטרה "אום פורנאם" מלמדת אותנו עיקרון יסודי: השלמות אינה משהו שעלינו ליצור או להשיג. היא טבענו האמיתי. העבודה שלנו כמטפלים היא לסייע בהסרת המחסומים שמונעים מהמטופל לחוות את השלמות הזו.

כאשר אדם מצליח, אפילו לרגע קצר, לחוש את השלמות הזו – את התחושה שלמרות הכל, משהו בליבת הווייתו נשאר שלם ובלתי פגיע – זהו הרגע שבו תהליך הריפוי האמיתי מתחיל. זו אינה נקודת הסיום של המסע, אלא דווקא תחילתו של מסע חדש, עמוק יותר, של חיים מתוך מודעות לשלמות הפנימית.

סיכום

עקרון ראיית השלם ביוגה תרפיה מציע גישה מקיפה לריפוי שחורגת מהמודל המערבי המסורתי של "תיקון" או "ריפוי" פתולוגיה. במקום זאת, הוא מציע התבוננות עמוקה יותר בטבע האדם ובפוטנציאל לאינטגרציה של כל חלקי החוויה האנושית – הקלים והמאתגרים כאחד.

דרך עבודה עם הגוף, הנשימה והתודעה, יוגה תרפיה מציעה מסלול של ריפוי שאינו מבוסס רק על שינוי חיצוני, אלא על גילוי מחדש של השלמות הפנימית שכבר קיימת בתוכנו. זוהי דרך שנטועה במסורת עתיקה, אך רלוונטית במיוחד לעולמנו המודרני המפוצל והמפרק.

שתפו אותנו בתגובות מטה ! מה הקריאה העלתה בכן? באלו דרכים אתן עובדות עם העקרון הזה? או סיפורי מקרה.