רצה הגורל ובשנת 2012 יצא לי להפגש באינטימיות עם סרטן השד. למרות שחשבתי שגמרתי לשלם מיסים לפקולטה הזאת, נקראתי אליה שוב להשלים השכלה.
קבלת הבשורה על מחלת הסרטן טלטלה אותי מן היסוד. ניהלתי אורח חיים בריא: אכלתי היטב, תרגלתי יוגה ומדיטציה, יצאתי להליכה כל ערב בשדה, עשיתי הכל כמו שצריך ובכל זאת חליתי. חשתי פחד, ייאוש, כעס, בלבול ובעיקר אובדן שליטה- אם עשיתי הכל נכון איך יכול להיות שחליתי?
תחושת אובדן השליטה היא אחת מהתחושות הדומיננטיות שחולה חדש.ה חווה בקבלת הבשורה המרה. מיד עם המילה סרטן שלל אסוציאציות שקשורות במוות, יתמות, קרחת, בחילות והקאות ועוד ועוד ומעל לכל אבדן תוקפות את המתמודד.ת המפגש עם שבריריות חיינו וסופיותנו הוא מוחשי עד כאב. כולנו יודעים שהחיים יכולים להשתנות ברגע (עיין ערך קורונה) , שכולנו נמות- אבל זוהי ידיעה שכלית. כשאנו פוגשים את המציאות , האפקט עמוק ומטלטל.
למזלי הרב, הייתי מצויידת כבר בארגז כלים מוכח שהמיומנות שלי בשימוש בכליו היתה גבוהה. לאחר תקופה הלם קצרה(וגם מרד, אבל זה כבר למקום אחר) ההתעשתי על עצמי ובניתי לי תוכנית החלמה. בד בבד עם תוכנית הטיפול הקונבנציונלית רקמתי את מערך התמיכה שלי ואת סדר היום כדי שיתמכו את התהליך הרב רבדי שאני עוברת.
מה איפשר את ההתארגנות הזאת? נכון שתרגול יוגה והוראתה היו הכלים שלי. וכשאני אומרת כלים כוונתי כמובן כוללת את התרגול הפיזי, האנרגטי והמדיטציה (אסאנה פראנימה ומדיטציה). אבל היה רובד נוסף שהתחוור לי שהיה הכרחי ולא מובן מאליו. ההבנה שאני יכולה ללמוד מהסיטואציה הזאת. בעצם, מעבר למשימות ולפעולות שעשיתי כדי להחלים, נגשתי אל המצב בעיניים של תלמידה, סטודנטית. וזאת למה?
תרגול עמוק ומתמיד וחיים יוגיים מכוונים למטרה אחת- שחרור מסבל והגשמה עצמית. הסיבה לסבל האנושי, מספרת לנו היוגה- היא אי ידיעה, או: בורות, ידע שגוי, ועוד מילים נרדפות ששמות במרכז עקרון אחד חשוב: ידע. וידיה. ידע כמפתח לחיים טובים יותר. כשמפנימים את הרעיון הזה התרגול והחיים משתנים. המפגש עם כל סיטואציה , מרה ככל שתהיה מותמר לחווית למידה- מה אני יכולה ללמוד ממנה וכיצד הידע הזה יכול לשרת אותי.
המטרה אם כך אינה רק להחלים ולחיות טוב יותר, אלא גם לצמוח מתוך עיסת הבוץ בה אני שרוייה. כמו לוטוס😊.
תהליך ההחלמה שמלווה במשמעות כזאת- הידע שארכוש מההתנסות הזאת ישרת אותי בעתיד, הוא עוצמתי מאוד. רבים חולי הסרטן שמעידים שהסרטן היה עבורם מתנה: הזדמנות לעשות שינוי מהותי בחייהם, לשנות הרגלים, לסיים קשרים לא מזינים , להחליף מקום עבודה לא מספק ועד ועוד . זה צעד אחד. והוא לכשעצמו מספק . הוא הלימונדה. האקסטרא מייל הוא ללמוד מה ההתנסות הזאת הביאה לי כאדם בתוך היקום הזה.
מי שמעשיר את הידע שלו בדבר תפקידו בעולם ומתחיל לפעול בהתאם לידע הזה משפיע לא רק על חייו הוא, אלא על חיי זולתו. הוא הופך להיות למורה דרך. וזה הלימונצ'לו.
בעבודתי עם חולי סרטן מעבר לכל אני מלמדת אותם שהאחריות על חייהם ועל בריאותם היא שלהם. שיש להם את היכולת והכוח להשפיע. מגישה של "עשו לי, שתו לי, אין לי מזל..." גישת קורבן, אנחנו מפתחים יד ביד בעזרת ההתבוננות והלמידה ממצבם, גישה של מנהיג. מה אני יכולה ללמוד מהמצב וכיצד אני יכולה להעביר את הידע הזה הלאה? כלומר, ההחלמה אינה רק להבריא מן המחלה, אלא הופכת להיות צורה של הגשמה- הידע שלי יכול לשרת אנשים אחרים. ואז יש משמעות למחלה שלי, יש לה תפקיד. המחלימים לומדים שעליהם האחריות לבחור את הטיפול המתאים, לא על הרופאים שלהם ועל שלל המטפלים האלטרנטיביים והמשלימים שהם בחרו. הם הם המנהלים את התהליך. הם בעלי הידע, הם מכוונים מנווטים את התהליך. ואם הם לא יודעים מספיק- הם לומדים.
תשאלו איך עושים את זה? למעשה זה מאוד פשוט. כל מורה ליוגה מתחיל מלמד את הטריק הזה. ולטריק הזה קוראים- שליטה בתשומת הלב. בכל שיעור יוגה השריר העיקרי שאנחנו עובדים עליו הוא השריר הזה. מעקב אחר הוראות המורה וביצועם מוכיח את קיומו הטבעי של השריר הזה. הנדבך הנוסף שיש לחדד הוא- שתשומת הלב היא הדבר היחיד בעולם שיש לנו שליטה עליו. למעשה אין לנו שליטה על דבר מלבדו. יעידו על כך כל ה"פריק קוטרול" שנוכחים שוב ושוב שלא משנה מה הם עושים, לא מעטים הם המקרים בהם הם נוכחים שלא משנה כמה הם התכוננו- המציאות היתה מחוץ לשליטתם. בתור אחת כזאת (לשעבר 😊)אני אוהבת לתת את הדוגמה הבאה- אני שונאת לאחר. ולכן, אני תמיד מתכננת את צעדיי בקפידה ומתכננת להגיע כרבע שעה קודם. לומדת את הדרך, לוקחת מקדמי הגנה. ואם אני צריכה להגיע לפגישה בשעה 10 והנסיעה אורכת 40 דקות, אני אצא שעה קודם. אבל אף אחד לא הבטיח לי שלא תהיה תאונה בדרך ותגרום לפקק, או מחסום משטרתי, או שהגלגל שלי יתפנצ'ר... ואם נבדוק נראה שאכן יש כל כך הרבה גורמים בחיינו המעורבים בהתקיימותה של מטרה או משימה. הדבר היחיד שבשליטתנו הוא תשומת הלב שלנו המאפשרת לנו פעולה בהתאם. אין פעולה יעילה בכיוון המטרה שאינה כרוכה בהפנייה ושליטה בתשומת הלב.
תשומת הלב מאפשר לנו ידיעה. בעזרת תשומת הלב אנחנו לומדים. לומדים ידע שהוא יכול להיות תיאורטי- כמו ללמוד בבית ספר, אבל בעיקר ידע מעשי- המגיע מהתנסות ישירה. רק אחרי שיזרקו אותי למים , אדע לשחות. ללמוד שחיה בהתכתבות לא עובד.
אז השלב הראשון בעבודתי עם חולי סרטן הוא ללמד אותם שיש להם שליטה בתשומת הלב, וזה בערך הדבר היחיד שיש להם שליטה עליו (יסכימו איתי חובבי הסרט "החיים יפים" של רוברטו בניני, או המכירים את שיטת הטיפול "לוגותרפיה" של ויקטור פרנקל וספרו "האדם מחפש משמעות") ולכן, כדאי מאוד שיפתחו את השליטה הזאת.
הבנת כוחה ומשמעותה של תשומת הלב היא שער רציני וחשוב כדי לקחת אחריות על תהליך ההחלמה וללמוד ממנו ידע חשוב מאוד על עצמם, על החיים, על תפקידם בחיים. אובדן השליטה עליו דברתי בתחילת המאמר הולך ומתמסמס. תשומת הלב פונה לרגע הזה- מה יש עכשו וכיצד אני פועל על פי מה שקיים. תרצו- אילו מצרכים יש לי בבית יכתיבו את העוגה שאני רוצה לאפות. התמדה בהתמודדות בגישה כזאת מעצימה הן את ההחלמה וההשפעה שיש לי עליה והן את תחושת המשמעות. עכשו יש לי ידע שאני יכולה להפיץ הלאה ולהרבות טוב בקרב המתמודדים עם הסרטן כמוני. בקבוצות פייסבוק יעודייות לחולי סרטן ומחלימיו (למשל קבוצה "גמאני חליתי בסרטן השד") הפוסט הבולט ביותר הוא זה המכיל שאלות המבקשות יעוץ והכוונה . על כל שאלה כזאת עונים עשרות אנשים המלמדים מנסיונם האישי. העזרה לזולת בצורת הידע שהם רכשו באופן ישיר ממלאה אותם במשמעות.
סרטן הוא לא מתנה. לא בעיניי. אבל הוא בעיטה בישבן שמוציאה אותנו מאיזור הנוחות שלנו אל עבר עתיד טוב יותר. זו התימה שאני מדגישה בפני מי שמגיע להתחיל לתרגל מבוהל ומפוחד. יש מה לעשות וזה בידיים שלך. וכמו קסם, אלו המרימים את השרביט ומתחילים רואים את התוצאות .
מוזמנים לפגוש את סיגל ביבר ועבודתה בכנס היוגה תרפיה, בפאנל: יוגה תרפיה ככח לשינוי במוסדות, ביום שבת ה26/12/20 13:15
*מטפלת ביוגה ורוצה לחלוק מהידע והניסיון שלך? אנחנו מזמינות אותך לקבל במה לידע שלך ובמידת הצורך את האפשרות לקבל יעוץ ועריכה למאמר שלך yogatherapyisrael@gmail.com
