top of page

להיות חלק מתהליך ההחלמה


כשגיליתי את דבר היותי חולה בסרטן הייתי מישהי אחת. 

בסיום הטיפולים כבר הייתי מישהי אחרת.

אני לא לבד. רבים חשים כך. 

למרות זאת, משהו זהה שזור ב'אני' שלפני וב'אני' של אחרי. אצלי זו היתה היוגה, לא רק שהאימון היה ונשאר הוא גם הציל אותי מעצמי, מהסביבה ומהתופעות הלא פשוטות שמרכיבות את ההתמודדות עם הסרטן.


לעולם היוגה נחשפתי הרבה לפני שחליתי. כשגיליתי שיש לי גידול סרטני בשד, הייתי בשבוע העשירי להריוני השני ובעיצומו של קורס מורים בכירים ליוגה. הומלץ לי לוותר על ההיריון ואחרי שיקולים החלטתי לשמור עליו ולא לוותר. את הניתוחים וחלק מהטיפול הכימי עברתי בהיריון, ולאחר לידה מוקדמת המשכתי את הטיפולים הכימיים וההקרנות. 

אני כבר לא מה שהייתי, ואולי גם לא אהיה מה שרציתי להיות. התמודדות עם מחלה מסכנת חיים, מביאה אותנו להתמודד עם סוגים שונים של כאב, סבל, מחשבות, תחושות ורגשות שפעם יכולנו להדחיק ופתאום הופכים אקוטיים, אמיתיים, מאיימים מצד אחד, אבל גם מכניסים לפרופורציה מצד שני. 

כשסיימתי את הטיפולים וחזרתי להתמודד עם היום יום, הבנתי שיש לי עוד הרבה מאד התמודדויות עם הגוף, עם הנפש, עם הזוגיות, עם הדימוי העצמי, עם ההורות, אבל העבודה, המשפחה והחברה שסביבי לא היו שותפים לכל התחושות האלה, דבר שהוביל לתחושה עמוקה של בדידות ושבעצם, "זר לא יבין". 

מבחינתם הבראתי: "יאללה, קדימה חזרה לשגרה" ואני עוד ליקקתי את הפצעים וניסיתי להבין לאן אני הולכת מכאן. 

נשארתי עם תופעות לוואי שילוו אותי הלאה בכל אשר אלך. 

כל הזמן חשבתי איפה אני – אני? 

באימון שלי, הרגשתי תמיד בבית. אהבתי מאד להתאמן ולעבוד עם הגוף. אבל ההחלטה להמשיך עם ההיריון תוך כדי הטיפולים, הניתוחים שעברתי והשיקום מהם בכל פעם מחדש, הביאו לכך שהיכולת שלי להתאמן השתנתה מקצה לקצה, לא יכולתי להניח משקל על הידיים למשך זמן מה, טווחי התנועה של הזרוע קטנו מאד, הנפיחות ביד, הכאבים, העייפות, הכוויות, הנימול באצבעות הידיים והרגליים, המשקל השונה של שני הצדדים של הגוף גרמו לי להרגיש שאני לא מצליחה להתאמן כמו שאר חברי כיתתי. 

הבנתי שמה שנדרש ממני עכשיו זה פשוט לשנות את האימון כך שיתאים לי ולצרכים המשתנים שלי. 

כולנו מכירים את זה שהגוף פתאום מרגיש כמו גוף של מישהו אחר. הנפיחות בזרוע הצריכה התייחסות מיוחדת, חוסר היכולת להתרכז לאורך זמן הצריך מחשבה על שינוי ולא התייחסתי עדיין למערבולות הרגשיות, לשינויים במשקל ועוד ועוד.  שמתי לב שהאימון שלי מתגבש לכדי משהו אפשרי, שבזכות האימון אני לומדת להכיר את עצמי מחדש, עם הגבולות החדשים והיכולת שהשתנתה. שכל פעם שאני עולה על המזרון אני קצת אחרת ודווקא אימון יוגה שמלמד הקשבה, התבוננות מעמיקה ונוכחות ברגע הזה- מאפשר לי לעבוד נכון יותר עם מה שיש עכשיו. 



כאשר אדם לוקח חלק בתהליך ההחלמה וההבראה שלו- הוא מתמודד טוב יותר ותומך בתהליך זה.  אימון יוגה מסייע למערכת החיסונית, למערכת הלימפטית, למערכת העיכול, לשרירים ולמערכות האחרות בגוף לחזור לפעילות תקינה באמצעות אימון, הפניית תשומת לב וכוונה. 

בעקבות תחושת החוסן העוצמתית שחשתי כאשר הבנתי שעלי ליטול חלק עיקרי בתהליך ההחלמה של עצמי, הזו התחלתי להעביר שיעורי יוגה מותאמת למתמודדות ומתמודדי סרטן, אומרים שללמד אחרים זה חלק מהותי בתהליך הלימוד של עצמך. 

תמיכה באחרים הפגישה אותי עם הצורך למצוא פתרונות חדשים, מגוונים ולהתגמש עם כל מה שבא. 

אבל במיוחד – להוקיר תודה על הזכות לחיות ולהיות יכולה לזוז עם הגוף שלי עד כמה שמתאפשר בכל רגע.  


16 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


הצטרפו אלינו למפגשי הלמידה הקרובים

bottom of page